סוד ההבדלה: למה הדרך לאחדות חייבת לעבור דרך הנפרדות?
הפרדוקס של הנצח
האינטואיציה הרוחנית שלנו תמיד שואפת לחיבור, ל"ביחד", לאחדות. אבל כשאנו מבקשים לעלות בדרגה הרוחנית, אנו מגלים סוד מפתיע, כפי שכתבתי ביומני המסע שלי:
"הדרך היחידה לצאת אל הנצח,
לנסוע בזמן הבלתי מוגבל,
לחיות במימד החמישי
היא להפריד ולהבדיל"
זה נשמע כמו פרדוקס. איך ייתכן שכדי להגיע לתודעת האחדות, (Oneness) אנחנו חייבים קודם כל לעבור דרך ההפרדה?
מעשה בראשית: סדר מתוך כאוס
התשובה טמונה בשורש הקיום שלנו, בסיפור בריאת העולם. אם נתבונן בפסוקים הראשונים של ספר בראשית, נגלה שהפעולה האלוהית הראשונה לא הייתה חיבור, אלא יצירת גבולות: "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ " ולאחר מכן: "וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם… וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ".
הבורא מלמד אותנו שיעור קריטי: כדי ליצור עולם, כדי לאפשר חיים וכדי לצאת מהתוהו ובוהו, חייבים לעשות הבדלה . האור קיבל את הזמן שלו (יום), והחושך קיבל את הזמן שלו (לילה). ההבדלה היא לא ניתוק, היא עשיית סדר שמאפשרת לכל מהות להתקיים במלואה.
מהמזרח למערב: תרגיל "הפרדת שמיים וארץ"
בשיטת "חווית הורד", אנחנו מורידות את ההבנה הגבוהה הזו אל הגוף הפיזי. בתרגיל הצ'י-קונג "הפרדת שמיים וארץ", אנחנו מחקות את תנועת הבריאה: יד אחת דוחפת מעלה אל השמיים, ויד שנייה דוחפת מטה אל האדמה. אנחנו לא מערבבות את השמיים והארץ, אלא מותחות את הגוף ויוצרות מרחב ביניהם. דווקא בתוך המתיחה הזו, בתוך הניגוד הזה, נוצרת הזרימה. אנו לומדות בגוף שדבר נולד מדבר : האור ניכר רק מתוך החושך, והשלמות נוצרת רק מתוך ההפרדה.
גבולות אנרגטיים: "להפריד בשר וחלב" בנפש
איך אנו מיישמות את "סוד ההבדלה" בחיי היומיום העמוסים שלנו? המסע שלנו למימד החמישי הוא אומנם קולקטיבי, אך האינדיבידואל עובר אותו לבד. כדי להתפתח, עלייך ללמוד להפריד בין האנרגיה שלך לבין האנרגיה של הסביבה.
דמייני "חומת ברזל" של אור . בצד אחד יש אותך, מחוברת לתדר של אמת, חסד ושפע. בצד השני יש את העולם, שלעיתים נמצא בתדר של הישרדות ופחד. התפקיד שלך הוא לא "לערבב בשר וחלב". אל תתני לפחדים של אחרים לחדור לשדה האנרגטי שלך. כשאת שומרת על ההבדלה הזו, את מגלה שאין פחד כלל . את שמורה, מוגנת ומחוברת.
הסוד של האות א': מגולה לגאולה
אז איך בכל זאת מגיעים לאחדות בסוף? התשובה נמצאת בשפה העברית. המילה "גולה" (גלות, חושך, נפרדות) הופכת למילה "גאולה" רק כשמוסיפים לה את האות א' , אלופו של עולם. העולם נשאר אותו עולם, אבל כשאנחנו מכניסים לתוכו את המודעות, את ההבדלה ואת החיבור לבורא (ה-א'), החושך הופך לאור והנפרדות הופכת לגאולה שלמה.
יום אחד האדם יגיע לדרגת התפתחות שתאפשר את האחדות השלמה, אך זכרי: הדרך לשם עוברת דרך ההבדלה!
רוצה ללמוד איך לייצר את הגבולות האלו בגוף ובנפש?
הצטרפי לשיעורי טאי- צ'י קונג בשיטת "חווית הורד" וגלי איך לשמור על האור שלך- השדה האנרגטי שלך "נקי" מהשפעות הסביבה עליך



